הגנת הצומח

ההגדרה הקלאסית של הגנת הצומח עוסקת בהגנה על צמחים הנחוצים לאדם או שמגודלים על-ידו מפני מזיקים. מגוון המזיקים הפוטנציאליים הוא עצום וכלולים בו מיקרו ומאקרו-אורגניזמים. הגנה מפני פגיעה בצומח היא בעלת השלכות ישירות על כמות היבול ועל רווחיות המגדל. במציאות שלנו, בה אוכלוסיית האדם הולכת וגדלה, השטחים החקלאיים מצטמצמים, הטמפרטורות עולות, המזיקים מפתחים עמידות והאיזון האקולוגי מופר, להצליח להגן על הצומח בשיטות מקיימות הוא אתגר גדול. 

בתחום המתפתח של הגנת הצומח במסגרת חקלאות בת קיימא, הגיעו להבנה כי יש צורך בניהול ובקרה של אוכלוסיות המזיקים והמועילים ולא לפעול בגישה ההכחדתית שדוגלת בהשמדה מוחלטת של המזיקים. השינוי בגישה נבע מהסכנות והנזקים הכרוכים בשיטה ההכחדתית כגון שאריות חומרי הדברה רעילים במזון לאדם, פיתוח עמידות של מזיקים ופגיעה באויבים טבעיים, בשרשרת המזון ובאיזון האקולוגי. הניהול של אוכלוסיות המזיקים והמועילים מתבסס על שיטות מדעיות לאופטימיזציה כלכלית ואקולוגית של בקרת המזיקים על-ידי שילוב של מגוון טקטיקות, זאת על מנת להבטיח הגנה על הגידולים החקלאיים, שמירה על ערכי נזק מתחת לרמת הנזק הכלכלי תוך מזעור הסיכונים לאדם ולסביבה.

מדע הגנת הצומח עוסק בזיהוי נכון של הפגע, למידת מידת הנזק האפשרית מפגע זה, למידת התנאים המשפיעים על העצמת הפגיעה או צמצומה ופיתוח אמצעים לחיזוי כיווני התפתחות ויכולות הדבקה והתפשטות של אותם פגעים. במקביל, פיתוח כלים לצמצום הנזק על ידי שימוש במגוון אמצעים שניתנים לחלוקה לארבע גישות עיקריות: (1) מניעה פיזית שלא מאפשרת הגעה של הפגע לגידול, כמו גדרות, רשתות, דחייה, תנאי סביבה לא מתאימים, צמחי מלכודת, אמצעי החזר אור/קול, מלכודות, דחלילים וכדומה. (2) מניעת התיישבות, התבססות ושגשוג אוכלוסייה של הפגע: שינויים בפני השטח של הצמח, שינויים בהרכב הכימי של הצמח, צמחי כיסוי. (3) המתת הפגע על הגידול: חומרי הדברה כימיים או ביולוגיים, טריפה, הטפלה. (4) פגיעה ביכולת ההתרבות של הפגע: פרומונים, זכרים עקרים, מיקרואורגניזמים "משני זוויג".

הגנת הצומח מתייחסת לאוכלוסיות משתלבות של אורגניזמים במרחב, אשר חלקן רצויות לאדם (גידולים מסחריים), חלקן לא רצויות (מזיקים) וחלקן "שקופים" לחקלאי (לא גידולים ולא מזיקים). אוכלוסיות אלו מקיימות בינן לבין עצמן יחסי גומלין ואיזונים ברמה התוך והבין מינית בכל הרמות הטרופיות של מארגי החיים ואזורי המחייה (קרקע מים ואוויר). חקלאות בת קיימא שואפת להעצים ככל שניתן את התפוקות לאדם תוך מינימום הפרה של מארגים ואיזונים אלו מתוך הבנה שהאיזון הטבעי פועל לטובת האדם בשמירתו על הגידול המסחרי. הסתכלות מכלילה זו כוללת פעולות שבתוך ומחוץ לשדה, ככל שאלו מצויים באותו מרחב גיאוגרפי. הגנת הצומח במסגרת חקלאות בת קיימא היא תהליך רב שנתי, המתבסס על הבנת אותם איזונים ומארגים וניצולם לתועלתנו בתבונה.