פינתו של חקלאי

עופר חקלאי - מושב ארבל

במסגרת יום העיון תוספי קרקע –מבט אל פרקטיקות עדכניות בשירות חקלאות מקיימת נערך פאנל אותו הנחה ד"ר זהר בן שמחון, מנהל יחידת המשק החקלאי והניסויי בנווה יער. בפאנל לקחו חלק, חקלאים המיישמים פרקטיקות מקיימות – מר עופר חקלאי ממושב ארבל ומר ניר גרזון, מקיבוץ עין חרוד מאוחד, מר אורי אדלר, מדריך ירקות, מהארגון לחקלאות אורגנית ומועצת הצמחים, וחוקרים ממכון וולקני ומשרד החקלאות – פרופ' אברהם גמליאל, המכון להנדסה חקלאית, מרכז וולקני, מנהל המחקר החקלאי, וד"ר גיל אשל, מהתחנה לחקר הסחף, האגף לשימור קרקע וניקוז, משרד החקלאות.
עופר חקלאי ממושב ארבל הציג בפאנל כיצד הוא מתמודד עם מי נגר המגיעים משטחי החקלאות הממוקמים מעל השטחים החקלאים שלו באופן שגם מכבד את הסביבה וגם מרוויח ממנה:
"השטחים אותם אני מעבד ממוקמים במורד ההר וכל מי הנגר של השטחים מעליי מגיעים לחלקות שלי. מצב כזה לא יכול להיפתר ברמת החלקות שלי, אלא מצריך טיפול אזורי הכולל שיתוף של החקלאים השכנים. אם מהחלקות הסמוכות ימשיכו לזרום מים לחלקות שלי, שום טיפול לא יעבוד מכיוון שעוצמת המים חזקה. כך יצרנו שיתוף פעולה במושב שלי אותו מנסים להרחיב גם ליישובים נוספים. האחד משפיע על השני והיישובים העירוניים והכבישים משפיעים על כולנו, הטיפול במי נגר צריך להיות טיפול כוללני בהתייחסות גם לכל האזורים שאינם קולטים מים אלא רק מזרימים אותם.
בשטח הפרטי שלי הבנתי שבשלב הראשון אני צריך לנקוט באמצעים לעצירת הסחף ולכן זרעתי זרעים של שיבולת שועל במטע. מכיוון שאני מגדל גם דבורים התייעצתי עם יונתן אברהמס מהאגף לשימור קרקע וניקוז בחיפוש אחר צמחי כיסוי שייעזרו לדבורים. שטח חקלאי מבחינת הדבורים זה סוג של מדבר ירוק- פורח שבועיים עד חודש בשנה ואחר כך מדבר. כאשר מגדלים דורשים שיביאו להם דבורים לשטח, פעמים רבות חווים נפילה בכוורות כי מסביב כל הצמחים מרוססים. אני חיפשתי דרך הפוכה – לייצר פריחה מוקדמת בשטח כך שאוכל להכניס את הכוורות בזמן שנח לי ובכך אוכל להימנע מהכנסת כוורות לחלקות כאשר כל הדרכים כבר בוציות. מסתבר, שכאשר אין ריסוסים בהחלט אפשרי לטפל בכוורות בתוך המטעים. מבחינת צמחי הכיסוי ניסיתי לזרע תלתנים שונים אך זה לא הצליח, הפריחה האולטימטיבית שהצלחתי בה היא פריחת צמחי בר מקומית: סביונים, ציפורני חתול, פרחים שמקדימים לפרוח. עד הקיץ האחרון לא ידעי עד כמה הפרקטיקה שלי טובה, לאחרונה ד"ר גיל אשל חוקר באגף שימור קרקע וניקוז עשה אצלי חפירה במטע וציין שהקרקע מאווררת וטובה. כלומר, הצמחים שמרו לי על איכות הקרקע. עם הזמן נטעתי בשולי החלקות שלי, אלו הסמוכות לשטחי בור, עצים לטובת הדבורים ובשביל הטבע, כפיצוי, מתוך הכרה שאנו משמידים את הסביבה בריסוסים ובפעולות אגרוטכניות. אני מאמין שאת התמורה למעשיי אני עדיין לא רואה במלואה."

האם אין בעיה של תחרות על ביקורי הדבורים בין פרחי הבר לפרחי השקדים במטע?  "בשונה מנשירים אחרים השקדים מאד אטרקטיביים ואין פריחה שיכולה לה. כלומר כשהשקד פורח, כמעט ולא רואים דבורים על הצמחייה המתחרה, גם על זו שנחשבת מאד אטרקטיבית בעיני הדבורים. ברב המקרים הדבורים עוזבים את הפרחים הצהובים – הסביונים, ציפורני החתול ואפילו את החרדלים. יותר מזה, אני חושב שזה עוזר לכוורות להיות חזקות יותר. אני כחקלאי מצד מגדל המטע מרוויח כי כשהדבורים חזקות יותר יש יותר דבורים והן אוספות אבקת פרחים. אני מרים כבר קומה שנייה שלאחרים יש 4-5 חלות. אני חושב שלמגדל המטע כדאי לעשות עסקה עם מגדל הדבורים . בסגנון: יש לי צמחי כיסוי – תביא לי כפול כוורות, אתה תרוויח ואני ארוויח. "
האם נוכחות צמחי הכיסוי מצמצת את האכלת הדבורים בחורף?     בחורף אני נתן מעט מאד סוכר בעיקר לצורך מתן תרופות לדבורים. 

האם שיבולת השועל שזרעת בתחילת הדרך הזריעה את עצמה? "השיבולת הזריעה עצמה פעם אחר פעם ודעכה במקביל להשתלטות צמחי הבר. למעשה מתחיל כאן תהליך של סוקסציה כאשר שיבולת השועל היא מין חלוץ עד שמקבלים אוכלוסייה בעלת מגוון של צמחים."

אחת הבעיות אשר מפחידות חקלאים בנושא של צמחי כיסוי במטע הם נוכחות של עכברים במטע אשר יכולים לפגע גם בטפטוף טמון. כיצד אתה מתמודד עם בעיה זו?
"זו אכן הייתה בעיה אך לאחר שפרשתי בשטח תיבות קינון לתנשמות, נפתרה הבעיה באופן יוצא מהכלל. התיבות חוסכות לי גם הרבה ימי עבודה ומונע את הפעולה של הרעלת נברנים במחילות שלהם.
בעיה נוספת שמפחידה חקלאים הא נושא השרפות ולכן חשוב לשמור על פסי אש מסביב למטע. "

כיצד אתה מנהל את צמחי הכיסוי? לאחר הפריחה אני מכסח את הצמחים וכל הביומסה נשארת בשטח.
בשלב זה צמחי הכיסוי גדלים רק בין הגדודיות. המטרה שלי כעת היא למצוא את הדרך לקיים צמחי כיסוי במטע כולו.

האם נקטת בעוד פעולות על מנת למנע סחף קרקע?
חוץ מצמחי הכיסוי הדבר השני שעשיתי לטובת עצירת סחף קרקע, הוא יצירת שיכים –גדודית עוצרת מים לרוחב המדרון. השיכים עוברים במטעים שלי, וכן בדרכים בין החלקות (מודגם בתמונות למטה). הצלחתי לייצר אף מצב בו בעלי שטחי הגד"ש מעל המטעים שלי משתפים עמי פעולה, ויצרו שיכים גם בגד"ש. בגד"ש השיכים בנויים באופן כזה שהרוחב שלהם מתאים לכלי העיבוד שפועלים בו, ובשיפועים מתונים כדי לא להפריע לפעולות העיבוד. את השיכים במטע אני מייצר באמצעות עבודה עם גריידר לאורך החלק השקוע בין שתי גדודיות. השיכים מצויים בתחתית השקע, ולרוחבו כל 30 מטר, בשיפועים מתונים, המאפשרים נסיעה בין הגדודיות.

שתי דרכים סמוכות על אותו מדרון (במרחק של מאה מטר) לאחר ארוע גשם חזק.
בתמונה הימנית דרך "רגילה" ובה מודגם סחף קרקע ובתמונה השמאלית הדרך כוללת שיכים לרוחבה המונעים סחף קרקע.