במסגרת מחקר משותף לחוקרים ישראלים ואמריקאים, נמצא בישראל וירוס רנ"א חדש למדע, שניתן לו השם AnBV-1 (Andrena-associated Bee Virus 1) מפני שנמצא שהוא מדביק דבורי בר רבות ממינים שונים מהסוג אנדרנה.
רקע על דבורי הבר מסוג אנדרנות
אנדרנות הן קבוצת מינים של דבורי בר קטנות, שלרוב אינן עוקצות ואינן מייצרות דבש. בניגוד לדבורי הדבש, הן גם לא חיות במושבות חברתיות, אלא מקננות בקרקע ביחידות, וכל דבורה מגדלת את הצאצאים שלה לבדה. האנדרנות מגיחות מהקן עם בגרותן בתחילת האביב, ומקימות דור חדש לפני בוא הקיץ. במשך תקופת פעילותן, הן מבקרות בפרחים, ניזונות מצוף, ואוספות אבקה כדי להאכיל את הצאצאים בקן.
חשיבותן של דבורי הבר במערכת האקולוגית והחקלאית
דבורי הבר הן חלק חשוב מאוד מהמגוון הביולוגי הטבעי, ומאמצים הולכים וגוברים נעשים בעולם כדי לשמור עליהן, מפני שתיפקודן כמאביקות הוא קריטי להאבקת גידולים חקלאיים, לקיומן של אוכלוסיות פרחי בר ולבריאות של מערכות אקולוגיות.
דבורי הבר ודבורי הדבש כאחד, חשופות לסכנת הידבקות בוירוסים וטפילים מחוללי מחלות אחרים. למעשה, מספר וירוסים הידועים כמחוללי מחלות בכוורות דבורי דבש נמצאו גם באוכלוסיות של דבורי בר במקומות רבים בעולם. באופן כללי, קיים חשש שעקב עקות גוברות על בתי גידול הטבעיים ודילול המגוון הביולוגי, גוברת גם סכנת ההתפרצות של מחלות מדבקות חדשות, וסכנה זאת מאיימת גם על חרקים חיוניים אלה.
דרך ההדבקה הויראלית
בעבודה זו נערך סקר שדה אקו-אפידמיולוגי של חברות מאביקים באזור שפלת יהודה. במסגרת העבודה הוירולוגית על הדוגמאות שנאספו בשדה התגלה הוירוס החדש, AnBV-1. מקורו של הוירוס עשוי להיות באנדרנות, אך הוא מדביק גם דבורי דבש, אם כי בתדירות ובעוצמה נמוכה יותר.
עד כה לא הוכח אם וירוס זה מחולל מחלות באנדרנות או בדבורי הדבש המודבקות, ולא נבדק איך נוכחותו משפיעה על התנהגותן ותפקודן של דבורים אלה.
לא כל הוירוסים מחוללים מחלות משמעותיות. עם זאת, ידוע שוירוסים וטפילים מיקרוביאליים אחרים, עלולים להפוך לאלימים בתנאים מסויימים, כמו עקה, מחסור תזונתי, חשיפה לחומרי הדברה, או הדבקה משולבת עם טפילים נוספים. עם זאת, יכולתו של הוירוס להדביק דבורים ממשפחות שונות, מרמזת על כך שהוא עשוי להדביק גם מיני דבורים נוספים, ואולי אף צרעות ונמלים.
באמצעות ניתוח של הנתונים שנמדדו בסקר, עולה שההפצה של הוירוס בין דבורי הבר ודבורי הדבש קשורה במגוון הצומח בשטח. זאת מכיוון שהדבקה בין מיני דבורים שונים, שאינם נפגשים זה עם זה באותה כוורת או באותו הקן, מתבצעת ככל הנראה ע"י ביקורים בפרחים משותפים: כלומר, כשדבורה מודבקת מבקרת בפרח, היא משאירה עליו חלקיקים ויראליים, ואלה עלולים להדביק דבורה בריאה שתבקר באותו הפרח זמן קצר לאחר מכן.
חשוב להבהיר שוירוסים של חרקים אינם יכולים להדביק בעלי חיים אחרים ואינם מסכנים בני אדם. עם זאת, מחקר נוסף נדרש בשביל לברר אם הפצת הוירוס שהתגלה עלולה לגרום לתחלואה בקרב דבורי דבש או דבורי בר, ובכך להוות סכנה כלשהי לענף הדבוראות או למערכת האקולוגית הטבעית.
שותפי המחקר
סקר השדה והעבודה האקו-אפידמיולוגית בוצעו ע"י עידן קנוניץ' ונעמה ארקין, תלמידי מחקר במעבדה לאגרואקולוגיה (דר' אסף שדה, נווה יער) ובמעבדה למגוון ביולוגי ושירותי המערכת האקולוגית (דר' יעל מנדליק, הפקולטה לחקלאות), ובעזרתו של דר' אחיק דורצ'ין, מנהל אוסף הדבורים במוזיאון הטבע של אוניברסיטת תל-אביב. העבודה הוירולוגית נעשתה ע"י קייטי דופנבאו במעבדה של פרופ' מישל פלניקן (וירולוגיה של דבורים, אוניברסיטת מונטנה), וטל ארז, במעבדה לוירולוגיה של פרופ' נור צ'חנובסקי (מכון וולקני). הפרוייקט מתבצע במימון הקרן הדו-לאומית (ארה"ב-ישראל) למדע. המאמר המדעי פורסם בכתב העת Viruses.
המעבדה של פרופ’ צ’חנובסקי במכון וולקני מתמחה בוירוסים של דבורים ושל חרקים אחרים.
המעבדה למגוון ביולוגי ושירותי המערכת האקולוגית בפקולטה לחקלאות עוסקת בקשר שבין מגוון ביולוגי, בעיקר של מאביקים, לבין שרותי ההאבקה שהם מספקים לחקלאות ולצמחי בר, איומים מרכזיים על מאביקים ואמצעים לשיקום חברות מאביקים.
המעבדה לאגרואקולוגיה בנווה יער משלבת שיטות אמפיריות ומודלים בשביל לחקור את תיפקודי המגוון הביולוגי ומארג המזון בשדה החקלאי ובסביבתו, והשפעתם על תהליכי הפצת מחלות, בקרה ביולוגית של מזיקים, ובריאות המערכת האגרו-אקולוגית.
צילם: גדעון פיזנטי
